בכורות מב ע"א

אלמה תניא [מפני מה שנינו בברייתא]: הכתוב "והיה ערכך הזכר" (ויקרא כז, ג) בא למעט — ולא טומטום ואנדרוגינוס? ומשיבים: סמי [מחק] מיכן מגרסת הברייתא את המלה טומטום, וכל הדרשה נאמרה עבור אנדרוגינוס, מפני שהוא בריה בפני עצמה.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מהמשכה של ברייתא זו: יכול לא יהא טומטום נערך בערך איש, אבל יהא נערך בערך אשה? תלמוד לומר: "והיה ערכך הזכר... ואם נקבה היא" (ויקרא כז, ג—ד), כלומר, זכר או נקבה, ולא טומטום ואנדרוגינוס, שאינם לא זכר ולא נקבה! ואומרים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום, וכל הדרשה היא לגבי אנדרוגינוס.

ועוד מציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בענין קרבן שלמים: "אם זכר אם נקבה" (ויקרא ג, א) — זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס, שבוודאי אינם לא זכר ולא נקבה! ומשיבים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: נאמר לגבי קרבן עולה מן הבקר: "הזכר" (ויקרא א, ג), ומכאן למדנו — ולא נקבה. כשהוא אומר למטה בפרשה הבאה, לגבי עולה מן הצאן: "זכר" (ויקרא א, יא) — הרי זה דבר שאין תלמוד (צריך) לומר, שהרי הכתוב הקיש עולה מן הצאן לעולה מן הבקר. אם כן מה תלמוד לומר שוב "זכר" — להוציא טומטום ואנדרוגינוס! ואומרים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת: כל עוף שלא נשחט כראוי (מן הצואר, ובסכין) הריהו נבלת העוף, שמטמאת את האדם האוכל אותה, כשהיא נמצאת בבית הבליעה שלו. חוץ מקרבנות העוף, שדינם במליקה (מן העורף, ובצפורן), ומליקתם מטהרתם. ובענין זה שנינו: עוף שהוא פסול להקרבה, כגון הנעבד כעבודה זרה, והמוקצה (שהופרש לצורך עבודה זרה), והאתנן (שניתן לזונה כאתנן), והמחיר (מחיר כלב), וטומטום

ואנדרוגינוס, הואיל והם פסולים לקרבן — אין מליקתם מטהרתם, ולכן כולן מטמאין בגדים שעל האדם האוכל אותם, כשכזית מהם מצוי בבית הבליעה שלו.

ר' אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס שנמלקו אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, מפני שהם כשרים להקרבה. שהיה ר' אליעזר אומר: כל מקום בתורה שנאמר בו במפורש זכר ונקבה, כגון בקרבן מן הבהמה — אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, שהוא פסול, מפני שאינו זכר ולא נקבה.

וקרבן העוף, הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה, אלא בסתם — תורים או בני יונה — אלא כשרים הם להקרבה. ואם לדעת התנא הראשון טומטום הוא ספק זכר או נקבה — מדוע הוא פסול להקרבה? והלא קרבן העוף כשר בין אם הוא זכר ובין אם הוא נקבה! ומשיבים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו, ר' אלעזר אומר: הטריפה והכלאים ויוצא דופן (שנולד בניתוח דרך דופן הבטן), טומטום ואנדרוגינוס — לא קדושים ולא מקדישין.

ואמר שמואל כהסבר לזה: לא קדושים — בתמורה, שאם אמר על אחד מהם שיהא תמורת בהמת קדשים — אינו מתקדש, ולא מקדישין — לעשות תמורה, שאם הוא קדוש בקדושת קרבן, כגון שנולדו לבהמת קדשים, ואמר על בהמת חולין שהיא תמורתו — אין היא קדושה. ואם טומטום הוא ספק זכר או נקבה — מדוע אינו קדוש? והרי בין זכר ובין נקבה קדושים ומקדישים! ומשיבים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים תא שמע [בוא ושמע], ראיה מנוסח שונה מעט של ברייתא זו, ר' אלעזר אומר: חמשה לא קדושים ולא מקדישין, ואלו הן: הטריפה, והכלאים, ויוצא דופן, וטומטום, ואנדרוגינוס. וכי תימא [ואם תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] סמי [מחק] מיכן טומטום — אם כן הוו להו [הרי הם] ארבעה, ולא חמישה! ומשיבים: אפיק [הוצא] טומטום מהרשימה, ועייל [והכנס] יתום, ולד שנולד לאחר מות אימו, שאף הוא פסול לקרבן.

ומציעים: לימא כתנאי [האם נאמר ששאלה זו, האם טומטום הוא קדוש מספק, או בריה בפני עצמה, שנויה כמחלוקת תנאים]? שכך שנינו בברייתא: ר' אילעאי אומר משום (בשם) ר' ישמעאל: אנדרוגינוס בכור וזכר הוא ומומו עמו. וחכמים אומרים: אין קדושה חלה עליו כלל, שאינו זכר, אלא בריה בפני עצמה. ר' שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר' שמעון: הרי הוא אומר בענין בכור בהמה "הזכר תקדיש" (דברים טו, יט), וכל מקום שנאמר "זכר" אינו אלא להוציא (למעט) טומטום ואנדרוגינוס. הרי שלדעת ר' שמעון בן יהודה הוצרך הכתוב למעט טומטום מ"זכר", כמו אנדרוגינוס. ואם כן, לדעתו אינו ספק זכר, אלא בריה בפני עצמה.

וכי תימא [ואם תאמר]: סמי [מחק] גם מיכן טומטום מדברי ר' שמעון בן יהודה — אינך יכול לומר כן, שאם כן שיטת ר' שמעון בן יהודה היינו רבנן [הרי זו שיטת חכמים], שגם הם סבורים שאנדרוגינוס אינו קדוש! אלא לאו [האם לא] בענין טומטום איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון, חכמים, סבור]: אין קדושה חלה עליו כלל — על אנדרוגינוס שהוזכר מתחילה בדברי ר' אילעי, אבל טומטום — ספיקא [ספק] הוא, וקדוש מספיקא [מן הספק]. ואתא [ובא] ר' שמעון

Why, then, is it taught in a baraita that the verse: “Then your valuation shall be for the male” (Leviticus 27:3), includes one whose status as a male is certain but not a tumtum or a hermaphrodite? The Gemara answers: Omit from this baraita the mention of a tumtum, as it is referring only to a hermaphrodite, which is a distinct entity.

The Gemara suggests: Come and hear the continuation of that baraita: One might have thought that these shall not be valuated according to the valuation of a man, but they shall be valuated according to the valuation of a woman. Therefore, the verse states: “The male,” and in the following verse it states: “And if she is a female, then your valuation shall be thirty shekels” (Leviticus 27:4), indicating only one whose status as a male or female is certain, but not a tumtum or a hermaphrodite, which are categorized as neither male nor female. The Gemara again answers: Omit from this baraita the mention of a tumtum, as it is referring only to a hermaphrodite.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita discussing the peace offering, with regard to which it states: “Whether male or female” (Leviticus 3:1). This indicates: Only a definite male or a definite female, but not a tumtum or a hermaphrodite. Yet again the Gemara responds: Omit from this baraita the mention of a tumtum.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita: It states with regard to a burnt offering from cattle: “A male” (Leviticus 1:3), from which it can be inferred: But not a female. When it says below, with regard to a burnt offering from sheep: “A male” (Leviticus 1:10), a second time, it is difficult to understand, as there is no need for the verse to state this. Why must the verse state “a male” again? This serves to exclude a tumtum and a hermaphrodite, which are disqualified as burnt offerings. The Gemara answers: Omit from this baraita the mention of a tumtum.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita discussing the halakhot of ritual impurity imparted by a bird in the throat: Any bird that was not slaughtered in the proper manner, i.e., in its neck with a knife, has the status of a carcass. This carcass renders the one who eats it impure when it is in his throat. Bird offerings, which are killed by pinching the nape of the neck with a fingernail, are the exception to this principle, and they do not impart impurity. With regard to a bird that is worshipped as a deity, or one set aside for idol worship, or one given as payment to a prostitute, or one that was given as the price of a dog (see Deuteronomy 23:19), and similarly with regard to a bird that is a tumtum or a hermaphrodite, if one killed any of them by pinching, they are ritually impure, as they are disqualified as offerings, and the pinching does not purify them. Therefore, they all render a person and the garments he is wearing ritually impure if an olive-bulk of them comes into contact with the throat while eating.

Rabbi Eliezer says: If one pinched the neck of a tumtum or a hermaphrodite, it does not render the person and the garments he is wearing ritually impure when they are in the throat, as they are in fact fit to be sacrificed. As Rabbi Eliezer would say: Wherever it is stated explicitly in the Torah: “Male,” and: “Female,” you should exclude a tumtum and a hermaphrodite from among them, as their status is uncertain. This applies to animal offerings, with regard to which the Torah states “male” and “female.”

But in the case of a bird offering, since “male” and “female” are not stated with regard to it, but simply doves and pigeons are stated with regard to it, you do not exclude a tumtum and a hermaphrodite from among them, as they are fit for the altar. Now if a tumtum is considered either definitely a male or a female, then why does the first tanna disqualify it from being sacrificed? The Gemara again replies: Omit from this baraita the mention of a tumtum.

The Gemara suggests: Come and hear that Rabbi Elazar says: An animal with a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa], and prohibited diverse kinds of livestock, and an animal born by caesarean section, and an animal that is a tumtum or a hermaphrodite do not become consecrated and do not render another animal consecrated in their place.

And Shmuel says in explanation: They do not become consecrated by substitution, i.e., if one sought to substitute one of these animals for a sacrificial animal, it does not become sacred. And if one of these was born to a sacrificial animal, they do not render a non-sacred animal consecrated in a case where one wanted to render it a substitute for them. And if a tumtum is either a male or female, why would it not become consecrated and render another animal consecrated? The Gemara answers: Omit from this baraita the mention of a tumtum.

The Gemara suggests: Come and hear a slightly different version of that baraita. Rabbi Elazar says: There are five types of animals that do not become consecrated and do not render another animal consecrated, and they are: A tereifa, and prohibited diverse kinds of livestock, and an animal born by caesarean section, and an animal that is a tumtum, and a hermaphrodite. And if you would say: Here too, omit from this baraita a tumtum, then there are only four types of animals listed in the baraita. The Gemara answers: Remove the mention of a tumtum and in its place insert an orphan, i.e., an animal born after the death of its mother, which is also disqualified as a sacrifice.

The Gemara suggests: Let us say that this question of whether a tumtum is a distinct entity or is definitely either a male or female is the subject of a dispute between tanna’im. As it is taught in a baraita that Rabbi Ilai says in the name of Rabbi Yishmael: A hermaphrodite is a firstborn, and it comes with its blemish; and the Rabbis say: It is not imbued with sanctity. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: The verse states: “Males” (Deuteronomy 15:19), and wherever it is stated: Male,” this serves to exclude only a tumtum and a hermaphrodite. Since according to Rabbi Shimon ben Yehuda it is necessary for a verse to exclude a tumtum, like a hermaphrodite, from the category of a male, evidently in his opinion a tumtum is not considered to be one whose status as a male is uncertain but a distinct entity.

The Gemara analyzes this baraita: And if you would say: Here too, omit from this baraita a tumtum, then the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda is the same as that of the Rabbis, as they too maintain that a hermaphrodite is not sacred. Rather, is it not that the difference between them is with regard to the status of a tumtum, as the first tanna, i.e., the Rabbis, holds: It is not imbued with sanctity, and they are referring specifically to a hermaphrodite, which was the subject of Rabbi Ilai’s statement, but a tumtum is an uncertain case, and therefore it is sacred due to uncertainty. And Rabbi Shimon