1. כמו שכתב המכריע, באופן פורמלי קנייני, כן. והאיסור הוא 'מוסרי', ואהבת וכו'.
2. זה לא נכון ש"בטענת מאיס עלי, נפטרת האשה מחובותיה בלי להחשב למורדת" (אם כי יש שהבינו כך). הפשט העיקרי הוא שאדרבה, היא מורדת מוחלטת. אלא שאין צורך לנקוט נגדה באמצעי לחץ ולהפחית כל שבוע מעט מכתובתה, כי היא כבר ממילא ויתרה על כל כתובתה וזכויותיה. ואין חובה לגרשה.
כדי שלא להחשב למורדת וכן לאכוף גט, היא זקוקה לטענה מוחשית מהמוזכרות במשנה, כגון שנעשה בורסקי.
3. כמו שכתבת פה, המחויבויות אינן סמן ואנדיקציה לבעלות או אי בעלות.

כמו שהזכיר המכריע עבד כנעני ודאי גופו קנוי. ויש מחלוקת אביי ורבא אם עבד עברי גופו קנוי.
ואשה אין גופה קנוי כמפורש בבמסכת גיטין דף פה ע"ב:
"א"ל רבינא לרב אשי: ת"ש, דתנן: גופו של גט שחרור הרי את בת חורין, הרי את לעצמך; ומה עבדא דקני ליה גופיה, כי א"ל הרי את לעצמך - קני גופיה, אשה דלא קני גופה - לא כ"ש".
לכן לשון התוספות במסכת בבא בתרא דף מח ע"ב ד"ה קדיש "גופה שקנוי לו" - לאו בדווקא. אלא שיש לו קניין בזכויות בה. גם בעה"ב יש לו קניין מסויים בפועל כדעת שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן פה: "[וכל] פועל שהשכיר עצמו לזמן, דינו כעבד עברי לכל מילי".