אֲמַר לֵיהּ יָכֵילְנָא לְשַׁנּוֹיֵי לָךְ רֵישָׁא בְּשֶׁעָמַד בַּדִּין וְסֵיפָא בְּשֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין וְכוּלַּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְשִׁינּוּיֵי דְּחִיקֵי לָא מְשַׁנֵּינַן לָךְ דְּאִם כֵּן אָמְרַתְּ לִי לִיתְנֵי רֵישָׁא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹ לִיתְנֵי סֵיפָא דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן

אֶלָּא כּוּלַּהּ בְּשֶׁעָמַד בַּדִּין וְרֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן.

מצאתי כמה וכמה פעמים בש"ס שיתרצו כולה פלוני, אע"פ שהסיפא מיוחסת לתנא אחד, ומשמע שהרישא ת"ק,

ומתרצים "חסורי מחסרא והכי קתני: דברי ר"ש, שהיה רבי שמעון אומר".

יש הסברים רבים לעניין חסורי מחסרא, אבל כאן מוכח שרבא מודע לזה שאלו תירוצים "לא חלקים" - שינויי דחיקי.