בודאי שיש שאלה. כי גזרת בנותיהם מופיעה בנפרד, והגמרא מתארת מה איסור דאורייתא ומה נאסר במהלך הדורות עד שהגיעו לתלמידי שמאי והלל שסגרו את כל הפינות, והם גזרו גם על יינם שמנם ופיתם של נכרים - ולא כתוב שגזרו טומאה על הנכרים או הנכריות, ורק אח"כ שגזרו משום משכב זכר גזרו טומאה, א"כ משמע שזה דין לעצמו ולא קשור לגזירה על בנותיהם, א"כ מדוע גזרו כעת טומאה גם על הנשים.
זו השאלה, והתשובה כתבתי במאמר אליו אני מפנה לעיל.

לא הבנתי מה ראית ברמב"ם. הדבר היחיד שאני ראיתי ברמב"ם, שבגמרא הלשון היא "גָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי שֶׁיְּטַמֵּא בְּזִיבָה שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זְכוּר" ואילו ברמב"ם (פ"ב ממטמאי משכב ומושב ה"י) "וחכמים גזרו על כל הגויים שיטמאו כזבים לכל דבריהם, זכרים ונקבות, ... ועיקר הגזירה היא שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל הגוי במשכב זכר" ולא כתב "שלא יהא רגיל אצל תינוק גוי" ולענ"ד זה מאשש מה שכתבתי שם.