אחת הדרכים לגילוי המקור היא עמידה על הרמיזות למקור, המצויות בדברים של הראשונים, והרמיזות הן מסוגים שונים, מהן גלויות ומהן סמויות, מהן ישירות ומהן עקיפות, מהן במודע ומהן שלא במודע, מהן מתוך איזכור ומהן מתוך השמטה.

כל המאמר עוסק בכך שאין סברות אצל הראשונים כולל התוספות (בניגוד סברות הנמצאות לרוב בדברי האחרונים).

שלא לדבר על התלמוד ששם תרוצי "סברות" הם בלתי קבילות:

תרוצים עד חתימת התלמוד - התרוץ חייב בהוכחה

תלמוד בבלי, מסכת שבועות דף מ ע"ב
איתיביה ר' אבא בר ממל לר' חייא בר אבא... א"ל הא מני? רבן גמליאל היא. אי רבן גמליאל, אפילו... אלא הא מני? אדמון היא!. ולא דחויי מדחינא לך אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יוחנן: 'הא מני? אדמון היא!'
תלמוד בבלי, מסכת חולין דף לא ע"ב
איתיביה: טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. מאי? לאו כאילו לא טבל כלל?! לא, כאילו לא טבל למעשר, אבל טבל לחולין. הוא סבר - דיחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח, דתניא: טבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר.
תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף קה ע"א
ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי. הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה. רקקה מקמי דתחלוץ?. אמר ליה רבי אמי: חלוץ לה ושרי לה תיגרא. אמר ליה ר' אבא: והא בעינן מירק?! הא רקקה לה. ותירוק, ומה בכך?! נפיק מיניה חורבא, דאי אמרת תיהדר ותירוק, - אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא, ואתי למישרי חלוצה לאחין. והא בעינן כסדרן? כסדרן לא מעכבא. הוא סבר דחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח, דתניא: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי'.
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא דף קלה ע"א
דתנן ההוא דהוה קא שכיב אמרו ליה אתתיה למאן? אמר להו חזיא לכהנא רבה. אמר רבא: מאי ניחוש לה, הא אמר רב חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: 'בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן'. א"ל אביי: והא כי אתא ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: 'בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן'? א"ל: ולאו מי לא שנינהו כאן למפרע וכאן להבא? ואשנויי ניקום ולסמוך?!
תלמוד בבלי, מסכת נדה דף כו ע"א
... אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, ומי איתנהו להני שינויי? והא תניא...
תלמוד בבלי, מסכת כתובות דף צח ע"ב
מאי קמ"ל? שינויא דשנינן - שינויא הוא.
תשובות הגאונים, תשובת הרי"ף, ברלין תרמ"ז, סימן קנו עמ' 298
...וזהו דרך השינויא, כי יתרץ בדבר שאין הוכחה המסיעתו, אבל פירוק... אמתי, שיסייעו לו הוכחות וראיות