לימוד הוא לימוד, גם אם לומדים "אחות לוטן תמנע".

סברה פשוטה שיש חשיבות להתייגע בלימוד, וכפי שמפורש בבבלי בירושלמי ובשו"ע.
אפשר לטעון שלימוד בקלות יותר מוריד את הסיפוק בלימוד.
אפשר לטעון שהנשמה פחות מקבלת מלימוד כזה

אבל לטעון שאסור ללמוד בצורה שמקילה את הלימוד?? או לטעון שזה לא לימוד??

מאיפה הגעתם לזה?
אולי גם אסור ללמוד משניות עם פירוש הרב קהתי?
אולי גם אסור ללמוד גמרא עם פירוש רש"י?
אולי גם היה אסור לדוברי ארמית ללמוד תרגום אונקלוס?


נ.ב. למען ההבהרה, אני אישית לומד רק מגמרא "רגילה". אבל זה לא שייך לנ"ל.