שהרי כל ענין שמחת פורים לזכור את הנס ולא לשוכחו.
לפי זה המעשה דרבה ורבי זירא מסייע, שלא ישתכר יותר מדי.
וכן שמעתי שפירש אחד האחרונים, ואמר שהפירוש נגלה לו בחלום.
וכן הביא הרב זעפרני בסוף ספרו על הנושא, בשם הרב מרדכי אליהו.

כמו כן מצינו שלשון עד היינו ולא עד בכלל, במסכת ערכין דף טז:
"עד היכן תוכחה? רב אמר: עד הכאה" (עד שיקצוף זה ויכה את המוכיח. רש"י).
ופירש בשו"ת מהרש"ל סימן נה
"דהוכיח תוכיח אפי' מאה פעמים עד שיכנו ולא עד בכלל".
וכתב עליו בשו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן עט (י)
"ומש"כ ולא עד בכלל, לשיטתו בביאורו לסמ"ג (סוף לשון י"א), והועתק בחי' גאונים עה"ג עיון יעקב (בערכין שם)".
וכ"כ ביאור הלכה סימן תרח
"עד שיכנו - ראיתי בספר החינוך במצוה רל"ט וז"ל מה שאמרו ז"ל שחיוב מצוה עד הכאה כלומר שחייב המוכיח להרבות תוכחותיו אל החוטא עד שיהא קרוב החוטא להכות את המוכיח עי"ש עוד".