"בני רבי חייא נפוק לקרייתא (לכפרים).
כי אתו אמר להו אבוהון: כלום מעשה בא לידכם?
אמרו לו: סולם בא לידינו, והתרנוהו.
אמר להם: צאו ואסרו מה שהתרתם!".

משמעות המעשה ברורה בהקשר מסעותיהם להפצת תורה, כדברי ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל... חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה (מסכת סוכה דף כ.). ומסופר בבבא מציעא דף פה: (וכתובות דף קג: ) כיצד היתה אותה הפצת התורה, ממקום למקום (קצת דלא כרש"י שפירש בביצה שיצאו לראות שדותיהן).

ובקשר לאותם כפרים, גער רבי חייא שאין להקל להם אלא להחמיר.
כמו שעשה רבו, במסכת נדה דף סו. "התקין רבי בשדות" ופירש רש"י "בשדות - מקום שאין בני תורה".
וכמו שעשה תלמידו בעירובין דף ו. עירובין דף ק: וחולין דף קי.
"רב בקעה מצא, וגדר בה גדר".
ופירש רש"י
"בקעה מצא - עמי הארצים היו, ומזלזלי במצות, והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה, כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה".
"בקעה מצא - כלומר: אינן בני תורה שידעו להזהר, כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ".