כך מוכח במסכת זבחים דף נב ע"א:
וסבר רבי ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב? והתנא דבי רבי ישמעאל: והנשאר בדם ימצה. והנשאר ימצה, ושאינו נשאר לא ימצה? תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל".
שאילולא כן לא היתה הגמרא עונה: "תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל"? אלא היה לה לענות: "דברי רבי ישמעאל אתנא דבי רבי ישמעאל קא רמית?! רבי ישמעאל לחוד, ותנא דבי רבי ישמעאל לחוד!
וכן במסכת מעילה דף ט ע"א:
"גופא, תנא דבי רבי ישמעאל: שאם נשאר בדם, והא תנא דבי רבי ישמעאל התם: שיריים מעכבין; ואמר רב פפא: מיצוי חטאת העוף איכא בינייהו? תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל".

את דברי תנא דבי רבי ישמעאל פירש התוספות (דף צט ע"ב ד"ה לא יהו):
"יש לפרש 'לא יהו עליך חובה' - שלא תעסוק אלא בהן, 'ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן' שלא תעסוק בהן כלל, אלא יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
בסיום דבריו מבוארת כוונתו, שאין חובה ללמוד במשך כל הזמן. לפירוש זה ניחא שמשמעות המילים 'לא יהו עליך חובה' הוא כמשמעות אותן המילים בדברי ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן שנאמרו בסמוך ממש: "פסוק זה אינו לא חובה".
לכן לדברי התוספות יש לפרש כהודעה דלעיל שדברי רבי ישמעאל נאמרו לבן אחותו דוקא, כמו שגם הפסוק נאמר ליהושע דוקא, דהיינו ל"כל היכול לעסוק בתורה...".

גם מבואר למה נדחק רש"י להשוות בין דברי רבי ישמעאל ותנא דבי רבי ישמעאל.