משום הך דפסחים (כז. וקיב.) ועירובין (נא.) שמותר לומר שמועה בשם אדם גדול, אע"פ שלא שמעה ממנו, כי היכי דלקיבלו מיניה. וכן מבואר ברש"י קידושין (מה:) ד"ה בפירוש, דשרי כה"ג. ועי' בברכות (מג:) לגבי רב פפא - ולא היא לאישתמוטי נפשיה הוא דעביד. ואכמ"ל.

ועי' במג"א (סי' קנו ס"ק ב) שהראה לזה סתירה ממס' כלה שהאומר דבר בשם חכם שלא שמע ממנו גורם לשכינה שתסתלק.

ובאמת, כבר הרגישו בזה בתשובת הגאונים (חמדה גנוזה סי' קב), וז"ל: ודכתב האומר דבר שלא מפי רבו, אם אומרה על שמו או לא. אם מכיר באותה שמועה שהיא כהלכה ואין מקבלין אותה ממנו, אומרה משם רבו כדי שיקבלו ממנו. ואם אין ברור לו שהלכה הוא, אל יתלה ברבו. עכ"ל. [והביא לתשובה זו בשו"ת בית דוד בח"ב סי' רג, בחידושי מסכת ברכות דף כז:].