המקורות לשאלה שלי:

משנה: ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה... יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

גמרא: הבא על אשה שנשא בתה לא קתני אלא הבא על אשה ובתה מכלל דתרוייהו לאיסורא ומאן נינהו חמותו ואם חמותו וקתני יש בכלל אשה ובתה מכלל דתרוייהו כתיבי בהדיא והנך מדרשא אתיא הניחא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו מתניתין מני רבי עקיבא היא אלא לרבא דאמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו מתניתין מני אמר לך רבא תני הבא על אשה שנשא בתה:

רש"י: הבא על האשה שנשא בתה לא קתני. כלומר מכדי מדקתני סיפא יש בכלל וכו' מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבן מיירי ולאו באשתו ובבת אשתו...

השאלה שלי:
פשט המשנה נראה לענ"ד ברור שהכוונה היא כן לאשתו ובתו.
רש"י מסביר היטב מדוע הגמרא ממאנת בביאור זה.
אבל עדיין - קשה לי מאוד - פשט המשנה לא נראה כפי הבנת הגמרא! למה הדוחק הזה? (הכל בגלל הדיוק שרש"י מציין??)