לגבי נסיון התירוץ הראשון - בהחלט ייתכן שברייתא תעסוק בדין המתקיים בחו"ל, ולא בדיני א"י. יש לא מעט מקומות שהגמרא טוענת כך. [רק לפני כמה ימים למדנו ש"רבי ור' נתן (הבבלי) סוף משנה", כך שיש תורת חו"ל בחלק מהמשניות והברייתות שנערכו בא"י. בנוסף, יש גם משניות וברייתות שהם עצמם במקור אינם מארץ ישראל אלא נערכו בחו"ל, ובטח גם מוכר לך מקומות בגמרא שאמוראי א"י עסקו בדינים הנוהגים בחו"ל]

לגבי נסיון התירוץ השני - הריטב"א כתב שליכא למימר מאי דהוה הוה דאנן קרא הוא דדרשינן. זאת אומרת, אמנם אכן קשה שברייתא (שנערכה בתקופת התנאים) תעסוק בתקופה היסטורית רחוקה, אך במקרה הנוכחי הברייתא לא באה ללמד דין היסטורי (שהרי מאי דהוה הוה!) אלא הברייתא באה לבאר פסוק מהתורה ואת זה אנחנו תמיד צריכים ללמוד ולהבין.

אמנם, מעבר לכל הנ"ל, התחושה שלי היא שמעשרות מקומות בש"ס, שדרך הגמרא בכוונה לפעול בדרך האלמינציה (=השלילה). הגמרא, כדי לשכנע אותי בהבנה האמיתית, בכוונה מציגה לפני זה אפשרויות אחרות (גם אם הם רחוקות מהפשט) בכדי להראות לי שכל דרך אחרת לפרש איננה נכונה, ובכך היא נועלת אותי על הפירוש האמיתי והבלעדי.
דרך אחרת - פחות מוצלחת - היתה להציג ישר את פירוש הגמרא לברייתא וזהו, אך ייתכן שזה היה פחות משכנע כי בסתר ליבנו היינו חושבים שאולי יש תירוצים אחרים, ולכן הגמרא מעדיפה להוליך אותי לפירוש הנכון ע"י שלילת כל האופציות האחרות, ואז לא תהיה לי ברירה אלא להשתכנע לחלוטין שהפירוש שהגמרא הביאה לבסוף הוא הוא הנכון.
בנוסף - אם פה ישר היו מציגים לנו את פירוש רבינא, היינו עלולים לטעון שה"כרוך ותני" זהו תירוץ דחוק מאוד, ולכן הגמרא גרמה לי להשתכנע שזה הפירוש הנכון היחידי ע"י שלילת הפירושים האחרים, ואז התירוץ של "כרוך ותני" לא "מקפיץ" אותנו ולא נראה לנו תמוה.

וראה כאן על חשיבותה של ההוה-אמינא.