האומר "קונם כל התפוחים עלי" זה נדר ולא שבועה.
(נפק"מ לשבועה על המצווה שלא חלה לעומת נדר שכן, לקרבן מעילה לדעה מסויימת ועוד).

ראה רמב"ם, ההלכות הראשונות מהלכות נדרים:

א הנדר נחלק לשתי מחלקות. החלק הראשון--הוא שיאסור אדם על עצמו דברים המותרים לו, כגון שיאמר פירות מדינה פלונית אסורין עליי שלושים יום, או לעולם, או מין פלוני מפירות העולם, או פירות אלו אסורין עליי: בכל לשון שיאסור, הרי זה נאסר בהן, ואף על פי שאין שם שבועה כלל, ולא הזכרת שם ולא כינוי. ועל זה נאמר בתורה "לאסור איסר על נפשו" (במדבר ל,ג), שיאסור על עצמו דברים המותרים....
ה האוסר על עצמו מין ממיני מאכל, כגון שאמר תאנים אסורין עליו, או תאנים של מדינה פלונית אסורין עליו, או תאנים אלו אסורין עליו, וכיוצא באלו, ואכל מהן כל שהוא--לוקה מן התורה, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג): שאין לנדרים שיעור--שכל הנודר מדבר, הרי זה כמפרש כל שהוא.

יש גם "שבועה שלא אוכל תאנים" (פרק ד' מהל' שבועות), אבל שבועה זו שבועה ונדר זה נדר.