כתובות דף מב עמוד ב
"...אמר רבא: האי מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין, ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה...".
רש"י :" עשרין ותרתין שנין - הן היו ימי שררתו של רבה ומת וישב רב יוסף בראש וסייעוהו מן השמים לפרקה להיות לו לשם לפי שהיה רבה חריף ולכך קראוהו עוקר הרים ורב יוסף היה בעל שמועות ומשנה וברייתא לכך קראוהו סיני".

כידוע, כשפסקו חכמים שסיני ‏עדיף מעוקר הרים וניתנה לרב יוסף ההתמנות לראש ישיבת פומבדיתא הוא נתן את מקומו לרבה.

ואולי בגלל ענוותנותו של רב יוסף רש"י מצא לנכון ללמדנו דוקא כאן את גודל מידת הענווה מול קפדנותו של רבה (למשל: "אמר ליה אביי לרבה: כגון מר, דסנו ליה כולהו פומבדיתאי, מאן אחים הספידא? - אמר ליה: מיסתיא את ורבה בר רב חנן... " (שבת דף קנג עמוד א)).
סוטה דף ה עמוד ב
"א''ר יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב''ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני..." -
ללמדנו שבמקום שיש ענווה (=הר סיני) יש שכינה ולכן, לענ"ד ובזהירות, נראה לי - שלכן רש"י מקשר בין "...עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה..." לבין ענוותנותו של רב יוסף.