מה שקרה כאן היה כנראה כך:
בכפרו של גלינוס/ היפוקראט נולד תינוק שלטענת אימו היה רק בחודש ה7 להריונו (במקרה גם התחתנה בדיוק לפני 7 חודשים לכן זה היה הגיוני)
למרבה הפלא הילד היה נראה כאילו הוא בן 9 וכמובן שרד
סמוך לאותו מאורע היתה לידה נוספת בכפר
הפעם האמא טענה שהיילוד דווקא בן 8 אלא שלמרבה הטרגדיה תינוק זה לא שרד.

הסברא הפשוטה כמובן לא הבינה כיצד תינוק שהיה פחות ברחם שרד יותר מאשר אחד שהיה חודש יותר ממנו ברחם

לאחר חשיבה מרובה וחקירת הממצאים שהובאו לפניו קבע החכם הגדול שחייבים לומר שההסבר לתופעות שנצפו בעירו הוא:
"יש שני סוגי תנוקות, תינוקות טורבו הנגמרים ל7 חודשים והם נולדים שלמים ובעלי סיכויי השרדות גבוהים ולעומתם תינוקות רגילים הנגמרים ל9 ואם נולדים ל8 הריהם פגים שדינם מוות בלבד"
כה אמר החכם הגדול על סמך התצפיות וכך הצליח להסביר התופעה הטבעית!
חז"ל כדרכם קיבלו דעות הרופאים המומחים שבזמנם ופסקו לפי זה ההלכה בצורה חדה: "הנולד בחודש השמיני הריהו כאבן שוודאו למיתה'

כמובן שעם הזמן היו תינוקות שנולדו ל7 ומתו ולעומתם שנולדו ל8 וחיו
אומנם החכמים פטרו ארועים אלו בטענה ש"הראשונים היו סה"כ בני9 פגים והשניים בני 7 שהשתהו".
חז"ל לעומתם ראו בכך עניין עקרוני והבינו שאין עוד מקום לאותה קביעה חדה שכל בן 8 הריהו כאבן שהרי לדברי הרופאים "ייתכנו בני 8 שהם למעשה בני7 שנשתהו"
משכך הכניסו תיקון בהלכה
"לא כל בן 8 הריהו כאבן אלא רק כזה שלא נגמרו שערו וציפורניו (שהרי בן 7 שנשתהה בחדש השמיני גמור הוא לגמרי)"
וכך אכן נהגו ישראל מאז