האם יעלה על הדעת, שבקר אחד קם ר' אליעזר, והחליט מסברתו/לימוד מפסוק/ ראיה וכו' דין כל שהוא? שקרבן אשם שנשחט שלא לשמו נפסל במחשבה? או כל הלכה אחרת. ועוד זה צריך לחייב מישהו?.

ברור לחלוטין, שר' אליעזר קיבל כך מרבותיו, עד משה רבינו, ואילו ר' יהושע קיבל רק על חטאת ופסח. ורבי אסף את כל המסורות מבתי המדרש השונים, שכל אחד מהתנאים רשם לעצמו, וסידרם במשנה, הן את אלו שנפסקה הלכה כמותם והן את החולקים.

הרמב"ם בפתיחתו לפרק חלק, כותב כי כל הדרשות הסומכות, מבקשות לברר מה הרמז ואסמכתא בתורה לדין ולהלכה, כגון ההוכחה שאתרוג הינו הפרי שאנו מברכים עליו ולא תפוח, ברור שמשה רבנו ירד מהר סיני והראה לבני ישראל מהו אתרוג, אלא שהגמ' מנסה לברר היכן רמוז בתורה הפרי הזה. כך גם כאן ר' אליעזר מנסה להסביר מה הרמז בתורה להלכה שקיבל מרבותיו.