אכן ר' יהודה לא דורש סמוכין ולכן לא קיבל את הלימוד שמכשפה בסקילה מסמיכותו לשוכב עם בהמה.
אבל תראה את הויכוח בגמ'. שניהם מודים וכך נפסק להלכה, שמכשפה בסקילה. והגמ' מחפשת מה הדיוק בתורה לדין זה, שכולם יודעים אותו. אומר בן עזאי שהדיוק מהתורה הוא מסמיכותו של מכשפה, לשוכב עם בהמה. ואילו ר' הודה לומד את הדין הזה מהקש לאוב וידעוני.
ועתה, אם תבחון את הסגנון, "וכי מפני שסמכו עניין לו נוציא את זה לסקילה". כאילו אומר לו איך אתה מחליט לסקול מכשפה בגלל שנסמכה הפרשה לשוכב עם בהמה, ואילו, הוא עצמו, ר' יהודה, מוציא את המכשפה לסקילה בגלל שמקיש לאוב וידעוני, אם אתה ר' יהודה לא דורש סמוכין ולכן מחפש דרשה אחרת, מה ההתלהמות הזו, למי שכן דורש סמוכין?
לכן ברור שאין כאן הלכה שקבע בן עזאי, שהרי כולם מודים להלכה, אלא הויכוח הוא מהיכן מדוייק בתורה ההלכה הזו.