וא"ת למה הלשון "בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל", ולא "בדיק ליה" כמו: "אמר רב פפא, בדיק לן רבא..." (במסכתות עירובין דף נא ע"א, פסחים דף נה ע"ב, מועד קטן דף יג ע"א, נדרים דף צ ע"ב, מנחות דף צא ע"ב, בכורות דף מז ע"א)?

וי"ל שרב פפא היה רגיל להשתמש בלשון "בדיק לן", אך אין זה הלשון השגור בפי כל.

כדברי תוספות במסכת כתובות דף ב ע"ב:
"כל אמורא היה תופס לשונו, כמו:
מגדף בה ר' אבהו (סנהדרין ג:)
תהי בה ר' יוחנן (ב"ק קיב:)
לייט עלה אביי (ברכות כט.)".
וכן: "מחכו עלה במערבא".