לא הבנתי מה כבודו שואל הרי ניכר בטעמו. אכן, לכן ייקרא טעמו ולא ממשו.
ומדוע ייקרא לא ממשו, היינו כפי שמקודם כאשר אמרו ממשו ביארו דהיינו בכא"פ.
והיינו ממשו בכמות שתהא נחשבת אכילה ללקות עליה.
ואכן כדבריכם עניינו לגבי מלקות, לכן בדיוק אמרו בזה אסור ואין לוקין.
(לא הבנתי מה מצאתם במרכה"מ טפי מרש"י).

בסוגיות בפסחים ובנזיר אולי צריך לעיין באמת.
אבל מה שכתבתם מסברא כל טעם נימוח. לדעתי זה לא מדוייק.
יש מצב שהגוש המקורי כולו מחוץ לקדירה ורק טעם בעלמא בה, כמו בליעות שבדופן,
או כמו בשר שנפל לקדירת חלב והוצא ממנה בשלימותו.
אמנם כל טעם ברעיון הוא חלקים זעירים, אך לזה יש לקרוא אין ממשות.
אבל גוש גמור שנופל לתוך קדירה ונימוח בה, אין זה רק טעם, אלא ממשות גמורה.

(בלי נדר אין בכוונתי להיגרר לויכוח בלתי נגמר.
אני מציג את כוונתי בשאלתי.
אם תבוא תשובה שתניח את דעתי אודה עליה ואעתיקנה אצלי בלי נדר.
באם לאו, אסתגר בקמייתא)