נראה שנוגע לדיון הכללי באחרונים האם כמו שלעניין איסורין שניים שעשאוה פטורין, ה"נ לעניין מצוות שניים שעשו מצוה, לא תיחשב.
ועי' בשו"ת ארץ צבי (פרומר) ח"ב (בחידושים למסכת שבת דף כא.) שכתב בתוך דבריו: וכתבו האחרונים דכמו דב' שעשאוה פטורין, כמו כן במצוה אינו יוצא ע"י שנים עשו. ע"כ. אכן עי' בשו"ת באר יצחק (חאו"ח סי' יד ענף ד-ה) שכתב שיוצא יד"ח המצוה במקרה של שנים שעשאוה. ואכמ"ל.

ומדין שחיטה דכאן כמובן שאין להקשות על שיטת הארץ צבי, שאפשר לומר שאמנם לא יצא ידי חובת ה'מצוה' דשחיטה, אך 'מעשה' השחיטה כשר. וכדמוכח חילוק זה מהא דפסקו הפוסקים כר' נתן שששחיטה בלא כוונה כשירה, אע"פ שחלקם פסוק דמצוות צריכות כוונה. אלא ע"כ כנ"ל.