הגר"א מבאר מדוע הביא הריף את הסיפור על 2 זקנים שהיו בצידן... וביאר שהסיבה היא כדי להראות שהטעם המרכזי הוא מעלים בקודש ולא כנגד הימים הנכנסים וכ' וכך ביאר את שיטת הרמב"ם
לעיניננו הביאור הלכה במקום אומר שאין זה הכרחי אלא יתכן שהובא הסיפור על 2 הזקנים בצידן כדי להראות שכיוון שמדובר רק בהידור מצווה הרי מותר לעשות גם כב"ש כפי שראינו בסיפור על 2 הזקנים בצידן . ובאמת כך כתב הריטב"א והובאו דבריו גם ע"י רש"ז אוירבאך
מצרף את הציטוטים
ביאור הלכה סימן תרעא סעיף ב
וי"א דכ"א מבני הבית וכו' - עיין בביאור הגר"א שכתב דגם דעת הרי"ף כן הוא מדהביא המימרא דרבה בב"ח אמר ר"י וכו'. ולולי דברי קדשו היה אפשר לומר עוד דדעת הרי"ף דזה לא נכנס בכלל מה דקי"ל בעלמא דהלכה כב"ה בדינא אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא ולזה הביא מה שאמר ר' יוחנן על שני זקנים ומשמע לכאורה דהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב"ה ואפ"ה זקן אחד עשה כב"ש. אכן מדלא הוזכר ד"ז בשום פוסק אין לצרף ד"ז להלכה כלל ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים:


12. חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
אחד עשה כדברי ב"ש. ואפי' למ"ד שהעושה כדברי ב"ש לא עשה כלום או חייב מיתה כדאיתא בפרק קמא דברכות (י"א א'), שאני הכא שאין מחלוקתם אלא להדור מצוה בעלמא.

13. שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן נח
ומבואר דלהרמב"ם לא איכפת לן בזה שאין היכר במספר הימים. ובביאור הגר"א סימן תרע"א סק"ד כתב שמחלוקת התוס' והרמב"ם תליא בפלוגתת האמוראים בטעמם של ב"ש וב"ה, דלמ"ד דטעמייהו כנגד ימים הנכנסים או היוצאים צריך היכר למספר הימים, וזהו כשיטת התוס' אך למ"ד כנגד פרי החג או משום מעלין בקודש אין צריך היכר על מספר הימים. והוכיח מדהביא הרי"ף מימרא דשני זקנים היו בצידן וכו', לומר שההלכה כהטעם של מעלין בקודש והוא כשיטת הרמב"ם דלהאי טעמא לא חיישינן להיכרא דימים.
וקשה דא"כ נחלקו בפירוש של המהדרין מן המהדרין ומפשטות הגמ' משמע דרק נחלקו בטעמייהו של ב"ש וב"ה, וגם אפשר דלפיכך גם הביא הרי"ף מעשה דשני זקנים לאשמועינן דמותר לנהוג בהידור זה כב"ש וכמ"ש הריטב"א שבת שם בד"ה אחד עשה כדברי ב"ש, (וכ"כ בביאור הלכה שם בד"ה וי"א וכו' ולולי דברי קדשו וכו' עיין שם ולא ראה הריטב"א הנ"ל).