לגבי השאלה השניה:
נראה שמדברי החת"ס הבאים ניתן למצוא תירוץ מרווח:
"...ומזה ראי' לשיטת ר' יונה דבמקום שאין מנהג לא יעשה ב"ד בפחו' מלבינים במשנה להדי' ולא במחיצה הרמוזה בהכל כמנהג המדינה ומשו"ה לא הו"מ לפרש הוצא ודפנא דא"כ היה ב"ד עושי' הוצא ודפנא".

ועוד נראה להציע שבגויל, גזית, כפיסין ולבינין המשנה מפרטת את המידות שלהם (3/4/5/6 טפחים) ולכן ציינה אותם בפירוש, אבל בהוצא ודפנא אין מידות ולכן לא צויין במפורש במשנה.


לגבי השאלה הראשונה:הדבר ידוע שדרך הגמרא לדקדק בכל מילה ואות מיותרת במשנה, והדברים לא נאמרים סתם כך לרווחא דמילתא וכדו'.
כך דרך הגמרא – לעשות למשנה מה שהתנאים עשו לתורה – לדרוש כל קוצו של יו"ד.

בשולי הדברים, לולי דמסתפינא, כדאי אולי להזכיר – ראה מאמרו של אבינועם כהן ["ביקורת הלכתית לעומת ביקורת ספרותית בסוגיות התלמוד (פרק בהתהוות השכבתית של הבבלי)", בתוך: אסופות, ג (תשמ"ט), עמ' שלא-שמו] שעד כמה שזכור לי טוען שיש הבדל בין האמוראים הראשונים לאמוראים האחרונים, כאשר רק שיטתם של האמוראים האחרונים היא לעורר שאלות מהסגנון הזה ("ספרותי") ולברר מה כל מילה מיותרת התכוונה וכו', ואילו האמוראים הראשונים לא "התרגשו" מכל 'פיפס' במשנה ולא נהגו לשאול שאלות שכאלו [ולכן אף הרשו לעצמם להגיה ולחסר בדברי המשנה וכדו'], ועיקר עיסוקם היה בתוכן ("הלכתי").
בנוסף, ראה גם בספרו החשוב מאוד של הרב אליהו זייני (רבנן סבוראי וכללי ההלכה, כרך א) שבין היתר אסף וקיבץ בפירוט רב את כל לשונות/מונחי הסבוראים, ולטענתו לשון זו של "לאתויי" היא מרבנן סבוראי (ראה רשימה מפורטת, שם עמ' 11-12).