הָיוּ לְפָנָיו מִינִין הַרְבֵּה וְכוּ' אָמַר עֻלָּא מַחֲלֹקֶת בְּשֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִין שִׁבְעָה עָדִיף וְרַבָּנַן סָבְרִי מִין חָבִיב עָדִיף אֲבָל בְּשֶׁאֵין בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת דִּבְרֵי הַכֹּל מְבָרֵךְ עַל זֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל זֶה

להלכה מביא השולחן ערך את דעת רבי יהודה ולאחר מכן את דעת הרמב"ם שפסק כמו חכמים.

נשאלתי בשיעור מדוע אין את הכלל הפשוט יחיד ורבים הלכה כרבים וזהו?
הבאתי מספר תירוצים אשמח לשמוע עוד...