ההלכה קובעת שבספק בנוסח הולכים אחר רוב ספרים.
כך נעשה בג' ספרים שבעזרה.
כך היה - "הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו". (רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח, ד). ומצא הרב ברויאר שבדיקת הרוב בכתה"י של בעלי המסורה תואמת לנוסח החסרות ויתרות של ספר זה. והתימנים העתיקו מנוסח הרמב"ם (חוץ ממילים מחוברות כגון פוטי-פרע וכס-יה).
וכך עשה הרמ"ה (רבי מאיר הלוי מטוליטולא-טולדו, ספרד) על פי רוב ספרים שהיו בידו, כיון שהיה בידו רק את נוסח הפרשות הפתוחות והסתומות שקבע הרמב"ם. וזהו נוסח הספרדים והאשכנזים.

מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מו:
"ג' ספרים נמצאו בעזרה. ספר מעונה ספר זעטוטה ספר היא. ספר מעונה [באחד היה כתוב מעון אלהי קדם (דברים ל"ג כ"ז) ובאחד היה מעונה. בטלו האחד וקיימו את השנים. אמר רבי יוסי זה הוא ספר שנמצא בבית מעון. ספר זעטוטי] באחד היה כתוב זעטוטי בני ישראל ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל (שמות כ"ד ה') בטלו את האחד וקיימו את השנים. ספר היא בכל מקום שהיה כתוב היא היו קורין (אותו) הוא. ויש אומרים אחד עשר יודידיות היא שבתורה בטלו את האחד וקיימו את השנים".