מאמר זה בסופו מביא תובנות מאותו ספר, ומובאות שם מספר ראיות לדברי רבי אלעזר ברבי יוסי במסכתות סוטה דף לג ע"ב וסנהדרין דף צ ע"ב, שנוסח הכותים אינו אלא זיוף ושיבוש הנוסח האותנטי של התורה.
למרות זאת אותה איכסניא, כדרכה, אינה נמנעת מלהעניק למאמר שֵׁם הלקוח מאותו נוסח מזוייף, ומשמעותו ההיפך הגמור.

גם כל הקדימון של הכתב מלא לא רק בדברי כפירה אלא גם בדברי בורות אקדמית.
ואפרט:

"למהותו של נוסח המסורה, כגון, שהניקוד והטעמים שבו הם רק מן המאה העשירית לספירה הנוצרית".
כתבי היד של בעלי המסורה שבידנו הם אכן בני אלף שנה. וכי משום כך זו הוכחה שהם בדו מליבם את הניקוד והטעמים?!
לא רק שאין חולק על כך שמאז ומעולם היה ביטוי שונה לחֵלֶב ולחָלָב, אלא שגם נמצאו סימוני ניקוד עתיקים הרבה יותר.
באשר לטעמים, קיומם מוזכר בגמרא. וגם בזה פשיטא שכשאמר משה רבינו את תוכן הפסוק, בהכרח הוא שם בטון דיבורו פסיק במקום כלשהו, הוי אומר שלא יתכן שלא היו 'טעמים' קדומים כלשהם.

"שאין אחידות בין כתבי היד".
על כך כבר כתב הרב ברויאר, שהטענה על אי אחידות בין כתבי היד נובעת מחוסר הכרה. הרי המחלוקות הן על דקויות קלות בלבד, ואילו עיקר הנוסח קרוב כל כך, כפי שלא מצוי אפילו בנוסח מועתק בן דור אחד.

הדבר מזכיר לי את מה שקראתי לפני כשלשים שנה, כיצד החוקרים נדהמו כאשר נתגלו מגילות מדבר יהודה, והוכח שנוסח המקרא כבר "נתגבש" (כביכול) בזמן התנאים, ואפילו הוכח שנוסחנו מדוייק יותר ממגילת ישעיהו למשל שנמצאה שם. הם סברו הרי שבאותו זמן היה נוסח שונה.

"נוסח המסורה גובש בטבריה במאה העשירית לספירה. אז נתקבעה על ידי אהרן בן אשר מערכת סימנים ("המסורה")".
כבר דובר על כך לעיל. אך כאן יש תוספת עם-הארצות. בהמשך המאמר מוזכר כתב יד פטרבורג. ובכן את כתב היד הזה עם אותם הסימנים בדיוק, כתב אביו של אהרן בן משה בן אשר. נוסף על כך, המסורה אינה 'מערכת הסימנים' אלא הנוסח עצמו, המעוגן ב'הערות המסורה' המרובות.

"במאה שעברה הודפסו מהדורות המבוססות על כתב יד אחד של המקרא (בעיקר כתב יד פטרבורג: מהדורות Biblia Hebraica ואהרן דותן)".
ובכן, רק מהדורת דותן מבוססת על כת"י זה, שהוא אגב המקולקל מבן כתה"י בחסרות ויתרות.
לא הודפסו מהדורות המבוססות על כתב יד אחד בלבד אחר, כי פשוט אין בידנו כת"י אחר על כל המקרא.
ונדפסו מספר הוצאות המבוססות על כתר ארם צובא וכתה"י הקרובים לו.

"הבדל בולט שני הוא העדר ניקוד וטעמים בנוסח השומרוני".
נו באמת, כנראה שכותב כתבה זו מעולם לא הציץ בספר תורה.

"הואיל ונוסח השומרונים עבר תהליך של התאמה ללשון זמן התייצבותו בתוך העדה, אין תמה שבעיקרו הוא מציע קווי דמיון עם לשון ימי הבית השני, כפי שהיא נתונה במקורות חז"ל, וכפי שהיא מבצבצת ועולה מתופעות מסוימות במגילות ים המלח" (עמ' 25)".
סוף סוף ציטוט מהספר עצמו עם תובנה נכונה. מי המקור ומי ה'מותאם'. וכך גם בהמשך.

וכי למה לתת למציאות לקלקל את ההסתה?