הברייתא (מבית מדרשם של תנאים) לומדת את ההלכה [של הוצאה מחוץ לג' מחנות] מגזירה שווה.

רב פפא האמורא אומר שניתן ללמוד הלכה זו ממשמעות המקרא, ללא צורך בגזירה שווה.

על כך תמהה הגמרא, איך יכול לומר ר"פ שההלכה ניתנת ללמידה ישירות ממשמעות המקרא בזמן שהברייתא אמרה שיש צורך בגזירה שווה. שזה אומר לכאורה שאין אפשרות ללמוד מהמשמעות ועל כרחך טעה ר"פ.

ותשובת הסוגיא על פי כלל מחודש, שלפעמים דרך התנא לומר שגם אילו לא היה נאמר, [כלומר לא היה ניתן הדבר להבנה מתוך משמעות הנאמר] עדיין ניתן היה להביא את ההלכה מכח מדת גז"ש. [ואין כאן המקום לדון מה צורך יש באקרובטיקה זו הנראית מיותרת].

ולכן, זה שהתנא הביא מגז"ש, לא בהכרח שאין גם משמעות, ונפלה הקושיא על ר"פ.

ואלו דברי רש"י: והכי קאמר תנא דברייתא, אילו לא נאמר וכו', כלומר הא דיליף לה מגז"ש [זה שהתנא למד את ההלכה מכח גז"ש], לאו דוקא [פירוש: אין כוונתו לדקדק ולומר שאכן יש צורך בגז"ש], אלא הכי קאמר [אלא כך אמר התנא], אי נמי [גם אם] לא הוה נפיק ממשמעותא דקרא [ההלכה לא היתה יכולה לצאת מכח המשמעות], אכתי [עדיין] לא הוה יכילנא למימר חוץ למחנה אחת [= לא היה מקום לטעות בהלכה ולומר שדי חוץ למחנה אחת], דמייתינא שלש מחנות [= כי הייתי מביא את ההלכה של חוץ לשלש מחנות] מגזירה שוה דפרים [=זו הגז"ש שאמר התנא בברייתא], והשתא [= כעת שיש את המשמעות אותה לימד ר"פ], אפילו גז"ש לא צריך [אלא הדבר נלמד מהמשמעות ללא צורך בגז"ש].



ברוך הבא למצטרף החדש, עשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם.