ומתעקש שלא להביא שום ראיה, הוכחה, מובאה, ציטטה כלשהי שתצדיק את דבריך.

משנ"ב בשבילך כנראה אינו משהו שיש להתחשב בו או אולי אפילו ללמוד אותו -
וז"ל
"ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה":

קריאת ויחל אינה קשורה לענין כיון שהיא תענית יחידים ולא ציבור.
עכ"ז אומרים עננו בתענית הזו.

ואין מקום כלל לדברי השו"ע אודות תענית שלא קיבלו במנחה כו' כיון שכאן השו"ע שציטטתי במפורש אומר שיש להתענות וממילא א"צ לקבל במנחה.

בנקודה הזו אני פורש.
אם תמצא פוסק שאומר כמותך, אהיה מוכן להמשיך לבזבז זמן על דיון עקר זה.