הרב המכריע כבר העיר שרש"י מביא באופן שיטתי חילוק בין איש לאישה הנובע מהמציאות וחילוק הנובע מהבדלי המצוות, ודוחק שרש"י מסק"ל בגדר הברכה וע"כ שהוא שני ביטויים לגדר אחד של הברכה וכדלהלן:

כל אדם שקם בבוקר, חושב על גוי עבד ואשה, חושב בלבו שיש לפניו [לכל אחד ברמה שונה] בריות שלא היה רוצה להיות אחד מהם, ומודה לה' בתחילת כל יום חדש שלא עשה אותו גוי ועבד ואשה, וכמובן שטעם הברכה הוא שונה בכל אחד מהם.

ובאשה טעם הברכה הוא שגדר אשה מטבע בריאתה היא תלויה באיש, כמבואר קיד' ב' ב' בעל אבידה מחזר על אבידתו, ולא להיפך, והביטוי לזה היא החשיבות [עד כדי מרכזיות] של ההופעה החיצונית והדמיון, והרגשות, והשפעת הסביבה שגדרה התלות בדעת אחרים, והאיש מודה לה' שאינו כזה. ואין כאן זלזול והתנשאות וגאווה כלל, אלא להיפך, הודאה על זה שאינו מציאות של אשה.
ובזה מתורץ לכא' השאלות הנ"ל.

חג שמח.