מעשרות פרק ג הלכה ד
תלמוד ירושלמי
מעשרות פרק ג הלכה ד

רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: הייתה ניטלת בדוקרני מהו?
דלמא: רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין, והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא, וצווח להון: סיפרי קיסמי.
אמר ליה רבי בא בר כהנא: למה את מקנתר לון? שאל ואינון מגיבין לך. אמר ליה: מהו הדֵין דכתיב (תהלים עו, יא) "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור".
אמר ליה: כי חמת אדם תודך - בעולם הזה, שארית חמות תחגור - לעולם הבא.
אמר ליה: או נימר כי חמת אדם תודך - בעולם הבא, שארית חמות תחגור - בעולם הזה.
אמר רבי לוי: כשתעורר חמתך על הרשעים, צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך.
אמר רבי זעירא: היא הפכה והיא מהפכה, לא שמעינן מינה כלום. ירמיה בני, צור דוקרניתך דהיא טבא מן כלום.
רבי ירמיה שאל לפני רבי זעירא: תחב קנה חד בתאנה להביאה אליו. האם נגררת התאנה אחר גופו, או דינה כמקום העץ? מעשה שארע בשעה שר' ירמיה שאל שאלתו: רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי היו יושבים, והיה רבי זעירא מקנטר לאלו שדורשים באגדות, וקרא להם: סופרים קוסמים.
אמר לו רבי אבא בר כהנא: למה אתה מקנטר אותם, שְאל מהם פירוש לפסוק והם ישיבו לך. אמר לו: מהו זה שנאמר (תהלים עו, יא) "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור".
אמר ליה: כי חמת אדם תודך - בעולם הזה, שארית חמות תחגור - לעולם הבא.
אמר לו: אולי נֹאמר כי חמת אדם תודך - בעולם הבא, שארית חמות תחגור - בעולם הזה.
אמר רבי לוי: כשתעורר חמתך על הרשעים, צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך.
אמר רבי זעירא: היא הופכת והיא מהפכת, כלומר ניתן לפרש את המקרא בדרכים הפוכות, ולכן אין להסיק ממנה כלום[2]. ירמיה בני, חזור לדון בבעיה בעניין הדוקרן שהיא טובה במשהו, או שהיא טובה מכולם, שהיא ניתנת לבירור ולהכרעה.