לגבי דבריך "הקטע כולו מוכיח שכבר התנאים עסקו בקבלה ורמזיה".

אין אף חולק על כך שחז"ל עסקו בתורת סוד. מפורש במשנה ובגמרא בחגיגה תחילת פרק ב על מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וזה שתורות אלו עוברות ליחידים הראויים וברמיזה וכו'.
כולם גם מסכימים שחז"ל רמזו על כך באגדות שבגמרא ובמדרשים.

המחלוקת הגדולה היא מהם התחומים של "תורת הסוד" הזו. וגם בזה, נתחיל מהמשותף: כולם מסכימים שמדובר על אופן הבריאה, הדרך בה ה' מנהיג את העולם, ומה אנחנו יכולים לדעת על מעשיו ותאריו.
ופה נקודת המחלוקת: אצל המקובלים מדובר בצמצום, ספירות, עולמות, חלקים של הנשמה וכד'. ואצל הרמב"ם וממשיכיו מדובר על עיון בהבנת השגחה, נבואה, היחס לחוקי הטבע (גם בהתנהלות הקבועה, גם בניסים, וגם בבריאה), תאריו (יסודי התורה א-ד, פיהמ"ש חגיגה ב א, מו"נ ח"א לה ועוד).