מתני'. השולח את בנו אצל חנווני (ופונדיון בידו), ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר,
שבר את הצלוחית ואבד את האיסר - חנווני חייב; רבי יהודה פוטר, שעל מנת כן שלחו ...

אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנוה, ומנו? ר' זירא,
הכא במאי עסקינן - כגון שנטלה למוד בה לאחרים,
ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי, מר סבר: שואל הוי, ומר סבר: גזלן הוי.

הפירוש הסופי שהתקבל בגמרא לפירוש המשנה (פירושו של רבא) נראה רחוק מאוד מפשט המשנה.
[וכך גם הפירושים הקודמים (של רב הושעיא, רבה ורב יוסף, אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין) נראים רחוקים מפשט המשנה]

תופעה זו - של פירוש הגמרא למשנה, שנראה רחוק מאוד מפשט המשנה (כפי שנראה ללומד ברגע הראשון) - רווחת בתלמוד, ותמיד אני מתקשה להבין את פשרה.

אם למישהו יש פתרונים - אשמח לשמוע.

ואגב, במקרה שלנו - ביאורו של רבא - אף נראה כמתעלם מהמשך דברי רבי יהודה שאמר "שעל מנת כן שלחו".