היה אפשר עוד להביא ראייה דמהני עירוב אף בדאורייתא מדעת ר"ע דס"ל בסוטה ובכ"מ שתחומין דאורייתא, ומבואר לקמן (סא.) דאית ליה עירוב.
ולגבי שאלתך האם יעבור כל ד"א על לאו נוסף. לכאורה זה תלוי בשאלה האם הדין דד"א ליוצא חוץ לתחום הוא מדאורייתא או מדרבנן. שאם הוא מדאורייתא, נמצא שכל פעם שהולך חוץ לד"א הראשונות יוצא חוץ לתחומו ועובר אדאורייתא, ושוב יש לו ד"א חדשות מדאורייתא, ואם יוצא גם חוץ להן שוב עובר וכו' וכן הלאה. והנה עי' לקמן (נא.) דדריש "שבו איש תחתיו" אלו ארבע אמות. ופירש"י, ליוצא חוץ לתחום. ומיהו לפי המשך הדרשה שם מבואר שהדרשה היא אליבא דמ"ד תחומין דאלפיים אמה דאורייתא, וכ"כ התוס' לעיל (יז:) ע"ש. ואין לומר דמ"מ, מאן דס"ל די"ב מיל דאורייתא ידרוש הפסוק שיש ד"א ליוצא חוץ לי"ב מיל דאל"כ קרא למאי אתא, שהרי הפסוק נצרך ללמד על טילטול ד"א ברה"ר כמ"ש לקמן (מח.).
ושוב עיינתי במנ"ח שם (באות ד-ה) ושם פשיטא ליה דלמ"ד תחומים דאורייתא, גם הני ד"א מדאורייתא, והוכיח לה מסוגיא דדף מח. הנ"ל. ולענ"ד נראה דד"א דמפיק להו התם מקראי הן לעניין טלטול ולא לעניין הילוך. ע"ש בסוגיא שמוכח כן. ויותר הו"ל להוכיח לדף נא.
ועכ"פ לשיטתו דד"א ליוצא הן מדאורייתא באמת דן שם היאך דינו אם הילך יותר מד"א, ובתחילה צידד לומר שלעולם לא משכחת לה שילקה אלא על אמה הראשונה שיצא מחוץ לתחום ע"ש, אך לבסוף מסיק כמ"ש למעלה, דתיכף שיוצא יש לו ד"א, ואם עוברן - לוקה, ומתחילות לו ד"א חדשות, וכן לעולם.