כפי שכתב "יהודי קדום", החסידות שנהג רבי מנחם ב"ר סימאי היא שלא היביט במטבעות בגלל שראה בזה איסור ע"ז.
וראיה שכך הוא - בגמ' במו"ק, מובאת בתוס', המתארת מאורעות שקרו בעת מותם של חכמים חשובים, ובמותו של ר' מנחם "אישתעו צלמניא והוו למחלציא" כל הצלמים שבעירו "אישתעו" הפכו חלקים (רש"י שם) "והוו למחלציא" חסרי צורה - כגמול על שנזהר מלהתבונן אפי' במטבע לא כ"ש בדיוקנאות עצמם.
(תוס' כאן מצטט "אישתנו צלמניא").
וע' תוס' בע"ז נ ובשבת קמ"ט ששאלו מאי רבותיה דר' מנחם, כלומר מדוע זה רק חסידות ורק הוא נזהר בזה ומדוע בעצם לא כולם נהגו כך, ע"ש מה שתרצו.

במהלך הדורות קיבל הביטוי הזה משמעות של פרישות מענייני העולם, אך כאמור זו אינה המשמעות של הביטוי הזה בגמרא.