כותב השפת אמת (שפת אמת, פרשת בלק, תרמ"ח):
"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורינו' ראה (בלעם הרשע) בנבואה כי כל צור וגבעה בארץ ישראל מיוחד לבני ישראל"

בלעם ראה נכוחה את הקשר, שבין ישראל וארצו, הוא הבין את חששו של בלק בתוצאות שיִקְרוּ כאשר אומה זו תבוא אל ארצה. בלעם ראה כיצד כל הר וגבעה בארץ ישראל קשורים לזהויות השבטיות השונות שבעם ישראל, ואף מעבר לזה ברמה פרטית יותר.

"וארץ ישראל אשר הנחיל ה' יתברך לאבותינו ולנו אינה במקרה, רק כשברא העולם והיה יסוד העולם ארץ ישראל ובית המקדש, כמו כן בני ישראל יסוד הנפשות וכל הציור של ארץ ישראל ובית המקדש הוא מכוון לציור של בני ישראל"

ארץ ישראל, ומקום המקדש אינם מקומות גרידא, הם ראשית מושג המקום, והם בנויים בצורה שכזו המכוונת כלפי בני ישראל. אפשר לומר כי ישנה זהות אחת פנימית המתגלה בנפשות בעם ישראל, ובמקום בארץ ישראל.

"וכמו שנתן (הקב"ה) מידה ומניין לעפר הארץ כדכתיב 'מי מדד בשעלו מים וכָל בשליש עפר הארץ כן מי מנה עפר יעקב ולכל גרגרי עפר מארץ ישראל מיוחדים נפשות פרטיות מישראל"

דברים מדהימים אלו של השפ"א, מעמידים אותנו על גודל הקשר והזיקה, שבין עם ישראל לארצו. זיקה שמגיעה עד כדי כך שלכל רגב עפר ישנה נשמה מישראל המותאמת לו. (נלקח מפה)

מעתה נבוא להתבונן כי מחלוקת התנאים למי נחלקה הארץ היא ברום המעלה, בשורש ועומק נפשות ישראל, על בירור יסוד נפשם של נוחלי הארץ שנשמותיהן מותאמות לעפרה ולרגביה, לכל גרגר נפש המיוחדת לו ולכל נפש גרגר המיוחד רק לה ומתאים לה.

ואם נמשיך להעמיק ניתן לומר שמחלוקתם היא ל"שעתה ולעתיד לבוא" , בשיבת וביאת דורנו לארצו והתנחלו את הארץ, האם יושבי עיר זו או גבעה זו, דרי מקום פלוני ומתיישבי יישוב פלוני ומתנחלי גבעה זו הוא לכאורה ב'מקרה', או שלא כך (ודאי..) ואין זאת אלא שנפשם מתאמת למקומם ומתאחדת בסגולת אותו מקום, פה אשב כי אויתיה, או גם וגם - נפשם נמשכת משבט פלוני שזוהי נחלתו ולכן נקבצו ובאו דייקא לאותו מקום, וכו'..
והדברים עמוקים מי ימצאנו.