מבחינת התוכן ודאי שאין קשר בין הדינים. הבעיה היא ששניהם הובילו את רבינא להעמיד את הברייתא באוקימתא מסויימת, והאוקימתות לכאורה סותרות זו את זו.

ארחיב:
הגמרא מצטטת ברייתא: "אבר שיצא מקצתו חותך עד מקום שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך".

הגמרא שואלת (למ"ד שאם אין בשר אין בעיה לשבור את העצם) למה צריך לקלוף עד הפרק, ורבינא מסביר שהברייתא הזו עוסקת במקרה בו יש כזית בשר - בתוך העצם.

לאחר מכן הגמרא מקשה על אותה הברייתא מה עוזרת השבירה הרי הצד היותא מטמא את הצד שבפנים. תשובת הגמרא (אליבא דרבינא!) היא שמדובר במקרה שבו אין שיעור כזית בבשר.

אם כן, מהו המקרה בו עוסקת הברייתא? אם אין כזית בשר, קשה למה צריך לקלוף עד הפרק, ואם יש כזית בשר אז יש בעיה של טומאה (למ"ד שיעורו בכזית).