הגעתי עתה מאצל הגרז"ן גולדברג. הראתי לו את שלושת ההודעות שלי דלעיל לאחר שהדפסתי אותם (לשון הטור, החיד"א, ביאור הדברים). לאחר שהוא קרא אותם הוא אמר: טוב מאוד.
סיפרתי לו ששנים רבות נהגתי לצום, כדברי ערוך השולחן שם סוף סימן תע:
"ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח רב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות ואינו אלא מנהג ע"פ מס' סופרים לכן לא מיחו חכמי הדור בזה וצ"ע".
עד שלפני כשנתיים ראיתי את הסוגיה כנ"ל וחזרתי להשתתף בסיום.
(אגב ראיתי עתה שגם ערוך השולחן שם בסוף סע' א הקשה כדברי החיד"א: "[וצ"ע על הרא"ש שכתב שיש סמך מירושלמי והרי המסקנא אינו כן]").
ענה הרב שאכן בדורות קודמים היה קיים מנהג של צמים שלא סמכו על הסיום.
שאלתי אם ניתן לסמוך על סברה הנ"ל שלא לצום, גם בלי סיום כלל.
הוא ענה שלא צריך לשנות את המנהג, והמנהג לעשות סיום.