לא צריך לחכות לדף ע"ו, זה נמצא כבר בדף ע"ג.

האבר שנחתך - כמו שכתב הרב המכריע, הוא כלל אינו חלק מהבהמה למרות שנמצא בתוכה, ולכן השחיטה אינה מועילה לו. ואילו האבר המדולדל שמדובר עליו הוא אבר מגוף הבהמה שניתק ממנה ועדין מחובר קצת, ולומדים מפסוק (ע"ד ע"א, ברייתא בתורת כהנים בויקרא י"א ל"ב) שאם מתה הבהמה - אין האבר המדולדל נחשב כחלק ממנה, ואינו מטמא כנבלה אלא כאבר מן החי, וזהו דוקא "במותם" אבל אם נשחטה - הרי האבר הוא חלק ממנה, ואינו מטמא כנבלה אלא כאבר מן החי. ומתבאר בדף ע"ג סוף ע"ב שבעצם הוא מדאורייתא אף מותר באכילה, ורק מדרבנן אסור.
יוצא שבכל מקרה האבר המדולדל מטמא כאבר מן החי אך לא כנבלה.

ההבדל בין נבלה לאבמה"ח - נבלה מטמאה אפילו כזית ממנה, ואילו אבמה"ח מטמא כנבלה, במגע ובמשא, אבל רק כשהוא שלם בשר וגידים ועצמות, ואילו אם הוא חסר וכ"ש חתיכת בשר ממנו - אינה מטמאה. (בכמה מקומות, למשל רש"י בדף ע"ג ע"א).

אריוך הוא שמואל. (אינני זוכר היכן זה בש"ס)