לס"ד דגמרא דאין לו משמע, ולא דחתה ה"א זו אלא משום דתניא ברייתא שלא כן, אבל ממשמעות הלשון משמע דלא הוה קשיא להו. ולכאורה צ"ב, דממילת גבן, אדרבה משמע שיש לו גבות ולא שאין לו.
ונראה לי דבס"ד (לולא הברייתא) היינו חושבים שזהו ממילים שבעברית שמשמשות דבר והיפוכו, כמו ברש"י ב"מ (לח.) ד"ה והדביש, ז"ל: יצא טעם דובשנו והחמיץ... (כדאתמר) (איוב לא) ובכל תבואתי תשרש - תעקר שרשיה, וכמו עד לא ירתק חבל הכסף (קהלת יב) - יפתחו רתוקות עבותיה. ע"כ. וברש"י חולין (קלא:) ד"ה אחריך, ז"ל: פאה בכרם גמר 'אחריך' 'אחריך' מזית, דכתיב ביה "לא תפאר אחריך", ותנא דבי רבי ישמעאל: שלא תטול תפארתו הימנו, כלומר לא תטול כל פארו. לשון (איוב לא) "ובכל תבואתי תשרש" דמשמע עקירה, ולשון (דברים כה) "ויזנב בך", נטל את זנבך והיינו שלא תטול פאה. ע"כ. וע"ע ברש"י בפירוש החומש (שמות כז, ג). ועיין ברש"ש פסחים (קיט.) וברש"ש עירובין (סח.) ובהגהותיו לב"ר (פרשה לד ס"ק א), ולשמו"ר (פמ"ה ס"ק ח). ועי' בחידושי ר' גדליה ליפשיץ לב"ב (נד.) [נלאיתי להעתיק המקורות].