לשון החכמים שאלה מילים מן השפות אשר באה איתן במגע, בראש ובראשונה מארמית ויוונית. סבורים כי מילים אשר חדרו אל לשון החכמים משפות שמיות אחרות כמו אכדית ופרסית, לא הגיעו בדרך ישירה, אלא בתיווך הארמית.
את המילים השאולות מיוונית (ולטינית) קל לזהות בשל מבנה ההגאים וזרות השורש. לעומת זאת את היקף השאילה מארמית קשה להעריך בשל דמיון רב בין הארמית ללשון העברית.
להלן מבחר מן המילים השאולות שחדרו ללשון החכמים:

א. מילים שאולות מארמית
אירע, גיחך, סייע, מחה, חשש, צרך.
קימעא, לאלתר, תחום, אילן, גיס, רב (="אדון"), שעה, אשתקד.
אלא, לאו, הין (="כן"), ברם.

ב. מילים שאולות מאכדית
גט (="שטר"), שטר, נדוניה, משכון, חזן (="בעל תפקיד מנהלי"), משיחה (="חבל"), תגר, נחתום, צבת, תרנגול; אמד, ֹשָם, זז.
שמות החודשים: תשרי, מרחשוון, אייר, תמוז, אב ועוד.

ג. מילים שאולות מפרסית
גנז, גוון, כוורת, אמרכל, בוסתן, שרוול.

ד. מילים שאולות מיוונית
פעלים: קנס, ספג, פייס, טיגן, קטרג, קילס, פרסם, פרנס.
שמות: טבלה, סימן, פנקס, קולמוס, ארנק, קופסה, אויר, פרוזדור, אכסניה, פונדק, טרקלין, לימן (="נמל"), בימה, גזוזטרה, אמבט, אטליז, קטגור, סנגור, פרקליט, סנהדרין, נימוס (='חוק'), ארכי הדיינים, טכסיס;
אנדרלמוסיה, אספקלריה, אפוטרופוס, אנדרוגינוס, סנדלר;
הגון, הדיוט, אסטניס.
שמות תנאים: אנטיגונוס, ארכינס, לויטס, טרפון.
ה. מילים שאולות מלטינית
לגיון, ליבלר, ספסל, קרון, וילון, גרדום, אנונה ('ארנונה'), דוקס.