כבר נזהרתי בלשוני בהקדמה להודעה הקודמת ("שלבטח לא כולם יזדהו איתו, אבל בכל זאת יש גישה שכזאת")...

ובכל זאת:
ידועה שיטת בריסק שעיקר לימוד התורה זה הקונסטרוקציה האידיאלית של ההלכה (ולא הריאלית).
ואוסיף על כך - לשיטה הגורסת שהלימוד העיקרי (והבלעדי?) הוא אליבא דהלכתא - הלכה למעשה - יש משהו מאוד מתסכל בלימוד התורה האינסופי:
אנחנו כל הזמן לומדים בזה העולם ומנסים לברר איך הדרך בה ראוי להלוך ("הלכה") בזה העולם. זה לא אבסורדי?? כל המאמצים שלנו בלימוד מופנים רק כלפי בירור ההלכה ומה ראוי לעשות ביום יום?
הרי העולם הזה הוא זמני וחולף ולא הוא התכלית היחידה - האם אין משהו בחשיבות הלימוד מעבר לבירור ההלכה למעשה בלבד??
האם אין חשיבות בלימוד כשלעצמו בלבד?
במידה וכן - אז כאן המקום לברר האם חשוב דווקא לברר כל סוג צמח וכל סוג חומר של לבנה/כפיסין מהו, או אולי זה לא מה שחשוב אלא מה שחשוב זה היסודות, העקרונות, הרעיונות, שניתן ללמוד מעיסוק בתורה.