במסכת מנחות דף נג ע"א:
"אי בר אוריין הוא יאי, אי בר אוריין ובר אבהן יאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה!".
והרש"א כתב: "וי"ג אימא תיכליה כיון דלא למד כאבותיו ראוי היה שאמו (תאכל) [תשכל] אותו".
לכאורה איחל רב פרידא מיתה למי שכל עוונו לפי חשדו היה שאינו בן תורה.
אלא שהוא איחל כן דוקא למי שהוא צאצא של גדולים, ויש לו את היכולות והסגולות להגיע לרמתם או קרוב לכך.
דומה לזה אמרו במסכת ברכות דף ה ע"א:
"כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו".
ובמסכת סנהדרין דף צט ע"א:
"(במדבר טו, לא) כִּי דְבַר ה' בָּזָה [וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ] - ... רבי נהוראי אומר: כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק".