ע' כל זה ברדב"ז, על הרמב"ם פי"ב ממעשה הקרבנות הלכה י"ד-ט"ו.
הוא דוחה את הפירוש שמחמץ אחר מחמץ הכוונה שהראשון חימץ קצת והשני הוסיף שאור - הוא דוחה את הפירוש הזה, כיון שאם הראשון חימץ - אז השני לא עשה כלום, ואי אפשר לחייבו, ואם הראשון לא חימץ - אז רק השני חייב ולא הראשון, ולכן הוא מעדיף את פרוש רש"י שהכוונה שאחד לש ואחד ערך, כאמור לעיל.
הוא מוסיף ומדייק מרש"י, שאם אחד לש והחמיץ את העיסה - דוקא זה שערך אחריו יתחייב, אך אם בא אחריו עוד אחד ולש - השני פטור, כי הוא לא עשה מעשה חדש.

בכל זאת, לגבי הפירוש שמחמץ אחר מחמץ הכוונה שהראשון חימץ "קצת" והשני הוסיף שאור -
א. כך זה דומה לנותק אחר כורת, שהראשון כרת והשני הוסיף וניתק,
ב. ע' במסכת ערלה פרק ב', משניות ו-י"ב, שבהחלט מדברים שם על מצב כזה, נדמה לי שבמסכת עבודה זרה היתה סוגיא עעל משנה י"א.