תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה תשובות שונות ניתנו לשאלה זו במשך הדורות. בעלי המוסר היו מפנים אותך לעבודה רוחנית מאומצת ומתמדת כדי להשתחרר מ"הנגיעות" אפילו אם היה הדבר בא על חשבון לימוד תורה בפועל, ואילו חלק מבעלי התוספות היו אומרים לך שזה בגדר "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהרי אינך לומד ממגמת קנטור ח"ו, אלא שמצורפות לזה מגמות זרות, ועל כן המשך ללמוד ולהתפתח. בין שלל התשובות האחרות שניתנו אני סובר את זו הבאה: האפשרות הפנימית והעצמית להבחין בין ה"לשמה" לבין "שלא לשמה" קיימת רק בשעות מבחן, לאמור: קיימת אחדות נשמתית בין המגמות הטובות והפסולות, ולא ניתן לערוך הבחנה חדה באופן פנימי בין העניין האינטלקטואלי והרצון להרשים בלי לימוד התורה האמיתי וה"נכון". אדם צריך להיות מודע לבעיה זו ולהמשיך ללמוד, תוך ניכוש העשבים השוטים הגדולים. ברם, בשעה שהוא מגיע לחומר לימודי שאין לו בו עניין, או שאין הוא מהווה בסיס לדיון בין חברים, וכל סיבת לימודו היא העובדה שאלו דברי תורה מאת ד', ואף על פי כן הוא לומד אותם באותה השקעה שהוא למד את הדברים האחרים, הוא צובע מחדש את כל לימודו בעבר, ומורה על כך שהיה זה לימוד אמיתי ונכון, וכן ח"ו להפך. עמדה זו מבוססת על הרבה מדרשי חז"ל המלמדים זאת, והמורים כי בשעה שמבודד מרכיב ה"לשמה" מכל אלו האחרים, ובכל זאת עושים את הדבר באמת, יש בכך כדי להעיד עדות פנימית, וכן גם ליצור אווירה נשמתית ראויה. כל טוב
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה. ראשית, יישר כוח על קביעות עיתים בתורה. זו דרכו של אדם מישראל, ובעהי"ת יהיו לך כוחות להתמיד בכך כל חייך. הדבר מאוד מאוד תלוי בנסיבות. באופן עקרוני עדיף העיון, כיוון שאתה שוקע לתוך התורה עם רוחב ועומק יותר גדולים מהאישיות. ברם, מנסיוני למדתי כי אין מדרבן יותר מהדף היומי. על כן, אם אתה מחזיק מעמד בלימוד בעיון, ולא תלמד פחות בשל אי המחוייבות להספק - למד בעיון. אם אתה מכיר את עצמך ומעריך כי הלימוד בעיון יידחה פעמים רבות ביתר קלות מזה של הדף היומי - למד דף יומי. אם אתה יכול ללמוד דף יומי כל יום, ולעיתים יישאר לך פנאי להעמיק בו - זה הטוב ביותר. כל טוב ויישר כוח
תשובת הרב דוד חי הכהן
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה, קשה לי להכריע בדבר, ועל כן דבריי יהיו בתורת עצה ולא בתורת הנחיה: אני מציע להצטרף לציבור, משלוש סיבות: ראשונה בהן היא עצם השותפות בתלמוד תורה ציבורי. שניה בהן היא ה'שוט' הקיים בדף היומי, המחייב לימוד רציף, ואינו מאפשר חולשה או התבטלות. שלישית בהן היא החשיבות המרובה של החזרה, שבאופן ראשוני היא יותר חשובה מלימוד דבר חדש. על כן זו עצתי. ברם, אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ, ועל כן ביסודו של דבר אתה צריך לעשות את הדבר בו אתה מרגיש את החפץ היותר גדול. כל טוב
תשובת הרב שרקי: כן, מצד החיבור לדורות, אבל אין זה חיוב.
