גדול התנאים בדור השלישי. מחכמי יבנה, תלמידם של נחום איש גם זו ושל רבי אליעזר ורבי יהושע, וחברם של רבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה.
רבי עקיבא היה בן גרים (הקדמת הרמב"ם ליד החזקה, זה לשונו: "רבי עקיבא בן יוסף קיבל מרבי אליעזר הגדול, ויוסף אביו גר צדק היה"), בצעירותו היה רועה צאן אצל כלבא שבוע, בגיל ארבעים נשא לאישה את רחל בתו, וכלבא שבוע הדירם הנאה מכל נכסיו וחיו בעוני ומחסור. בזכות רחל אשתו הלך רבי עקיבא ללמוד תורה עשרים וארבע שנים רצופות, וחזר עם עשרים וארבעה אלף זוגי תלמידים (נדרים דף נ ע"א).
עוד מסופר בתוספתא (אבות דרבי נתן פרק ו): "מה היה תחילתו של רבי עקיבא? אמר, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום, פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו, אמרו לו המים... מיד דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות, אמר לו רבי למדני תורה; אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח, כתב לו אלף בית ולמדה... היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לו לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה. כיון שאמרו לו הלכה אחת, הלך וישב לו בינו לבין עצמו... חזר ושאלן והעמידן בדברים... עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומרים להם מפני מה לא למדתם תורה והם אומרים מפני שעניים היינו, אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה; ואם אומרים מפני טפנו, אומרים להם והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות".
"אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה" (יבמות דף סב ע"ב). "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (סנהדרין דף פו ע"א). "רבי עקיבא שימש חכמים ארבעים שנה, ולמד תורה ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה" (ילקוט שמעוני וזאת הברכה רמז תתקסה). רבי עקיבא תמך במרד בר כוכבא, וקרא עליו את הפסוק: "דרך כוכב מיעקב... דין הוא מלכא משיחא" (ירושלמי, תענית פרק ד, דף סח. ורמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג), אלא שגרם החטא והמרד נכשל.
משנגזרו גזירות השמד על ידי אדריינוס, המשיך רבי עקיבא ולימד תורה ברבים. מסופר בגמרא (ברכות דף סא ע"ב): "פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים? אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו... ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה. אמרו, לא היו ימים מועטים, עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים... בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו; ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד... אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".
מסופר בגמרא (מנחות דף כט ע"ב): "בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות... אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות... אמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראיתני תורתו הראני שכרו... ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני".
"וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך... ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק... באוריה כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכריה כתיב: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה; עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" (מכות דף כד ע"ב).
(כתב: הרב אוריאל לוי)
