רבי צדוק הראשון: תרי רבי צדוק הוו. הראשון שייך לדור הראשון לתנאים, ופעל בסוף ימי הבית ובתקופת יבנה. היה כהן ותלמיד מובהק לשמאי הזקן, ואביו של התנא רבי אלעזר ברבי צדוק.
מסופר בגמרא (יומא דף כג ע"א): "מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו, נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה".
רבי צדוק ישב ארבעים שנה בתענית כדי שלא תיחרב ירושלים (גיטין דף נו ע"א). נאמר במדרש (איכה רבה פרשה א), שרבן יוחנן בן זכאי ביקש מאספסיינוס קיסר שלוש בקשות: תן לי יבנה וחכמיה, ושושלת הנשיאות של רבן גמליאל, ורופא שיירפא את רבי צדוק. שלח את רבי אליעזר ורבי יהושע שיביאו את רבי צדוק, משהגיע קם רבן יוחנן בן זכאי מלפניו. אמר לו אספסיינוס: מלפני סבא כחוש זה אתה קם? אמר לו: חייך, שאם היה עוד אחד כמותו והיו עמך כפליים חיילים, לא היית יכול לכבוש את ירושלים. לשאלת אספסיינוס במה כוחו גדול? השיב: שאוכל תאנה אחת, ומכוח אכילה זו אומר מאה דרשות.
"פעם אחת נכנס רבי צדוק לבית המקדש, וראה את בית המקדש חרב. אמר: אבי שבשמים, החרבת את עירך ושרפת את היכלך וישבת ושלוות ושקטת. מיד נתנמנם רבי צדוק, וראה את הקב"ה שעומד בהספד, ומלאכי שרת מספידין אחריו" (אליהו רבה כח). רבי צדוק האריך ימים, והיה חברם של חכמי יבנה. מסופר בגמרא (קידושין דף לב ע"ב): "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם. נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו, נתנו לרבי יהושע וקיבלו; אמר לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו? אמר ליה: מצינו גדול ממנו ששימש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו והוא עומד עליהם.. ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו? אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו".
רבי צדוק השני: אמנם מצינו את רבי צדוק חולק עם תנאים בדור הרביעי, ונראה שהוא נכדו של רבי צדוק הראשון, ונשבה בידי הרומאים בזמן מרד בר כוכבא. ומסופר על כך בגמרא (קידושין דף מ ע"א, בתרגום לעברית ובתוספת ביאור רש"י): גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, כגון רבי צדוק וחבריו. רבי צדוק תבעתו אותה גבירה רומאית לעבירה, והיה מסור בידה וביכולתה להורגו. אמר לה ליבי חלש, יש משהו לאכול? אמרה לו יש אוכל טמא. אמר לה מה זה משנה, מי שנכשל באשה ארמית יאכל אוכל טמא! הדליקה את התנור והניחה בשר לצלות בו. עלה וישב בתוך התנור. אמרה לו מה זה? אמר לה מי שנכשל באשה ארמית נופל בזה. אמרה לו, אילו ידעתי שהדבר חמור עליך כל כך לא ציערתיך.
גם בנו ובתו של רבי צדוק נפלו בשבי, וכשנפגשו יחד געו בבכי עד שיצאה נשמתם בבכיה, ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה (איכה רבה פרשה א).
(כתב: הרב אוריאל לוי)
