שני אמוראים בשם רב המנונא מוזכרים בתלמוד, ועיתים קשה להבדיל ביניהם. הראשון, רב המנונא סבא, היה מדור שני לאמוראי בבל, תלמיד של רב שקראו 'בני', וחבר של רב חסדא; והשני מדור שלישי לאמוראי בבל, תלמיד של רב הונא ורב חסדא, וחבר של רבה ורב יוסף - ראשי הדור השלישי לאמוראי בבל. ונראה שעליו נאמר במדרש (מדרש קהלת): "וזרח השמש ובא השמש, יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בנו". רב המנונא מוזכר בתלמוד גם כבן דורם של אביי ורבא - ראשי הדור הרביעי לאמוראי בבל ואף בתקופה מאוחרת יותר, ולא ברור האם האריך ימים או שזה רב המנונא אחר.
כלל בידינו (סנהדרין דף יז ע"ב): כל מקום שנאמר 'אמרי בי רב', הכוונה לרב המנונא סבא. רב המנונא תיקן את ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים... נותן התורה" (ברכות דף יא ע"ב). מאמרותיו (שבת דף קיט ע"ב): "לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן". "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית".
מסופר בגמרא (מועד קטן דף כה ע"א וע"ב) שכשנפטרו רבה בר הונא ורב המנונא, העלו את ארונם על גמלים לקבורה בארץ ישראל. משהגיעו לגשר צר, עמדו הגמלים במקומם, מפני שחלקו כבוד זה לזה לעבור תחילה; עד שעבר שם סוחר ישמעאלי ואמר שארונו של רבה בר הונא יעבור תחילה. משנפטר רב המנונא ירדו אבני ברד מהרקיע.
(כתב: הרב אוריאל לוי)