רבותיו ותלמידיו: רב אשי היה גדול אמוראי בבל בדור השישי. נולד ביום פטירת רבא (קידושין דף עב ע"ב). רבו המובהק היה רב פפא, ולמד תורה גם מפי רב נחמן בר יצחק. רב אשי היה תלמיד חבר לאמימר, ורב חבר לרבינא. וכן היה רבם של בניו: מר בר רב אשי ורב סמא.
תולדות חייו וישיבתו: רב אשי היה עשיר מופלג ומקורב לשלטון הפרסי. בימיו היתה רווחה כלכלית בבבל, מנוחה וחופש דת ליהודים, וכינוס אמוראי בבל תחת הנהגתו. רב אשי חידש את ישיבת סורא במתא מחסיא הסמוכה לה, ועמד בראשה קרוב לשישים שנה (4187-4132). אמרו חז"ל (גיטין דף נט ע"א): "מימות רבי עד רב אשי, לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד". רב אשי ניצל את התנאים הנוחים שהיו בימיו, כדי לערוך ולחתום את התלמוד הבבלי יחד עם רבינא. וכדברי חז"ל (בבא מציעא דף פו ע"א): "רב אשי ורבינא סוף הוראה". משנפטר רב אשי, לא חזרו עוד ימי הזוהר של אחדות לימוד התורה תחת הנהגת אדם אחד.
לאחר פטירת רב אשי כיהנו האמוראים הבאים בראשות ישיבת מתא מחסיא (לפי אגרת רב שרירא גאון, 'רבנן סבוראי'): רב יימר, רב אידי בר אבין, מר בר רב אשי, רבה תוספאה ורבינא האחרון חותם התלמוד.
(כתב: הרב אוריאל לוי)