תולדותיו: רבי חייא הגדול הינו אמורא השייך לדור המעבר בין התנאים לאמוראים, ועתים חולק גם על תנא (בבא מציעא דף ה ע"א: "רבי חייא תנא הוא ופליג"). רבי חייא ובניו יהודה וחזקיה, עלו מבבל לארץ ישראל והתיישבו בטבריה. רבי חייא היה תלמיד חבר של רבי יהודה הנשיא וסמוך על שלחנו. היה רב חבר של רבי ינאי, רבי חנינא ורבי אושעיא, ורבם המובהק של רב ורבי יוחנן.
תורתו: "אמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו, שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה" (סוכה דף כ ע"א).
מסופר בגמרא (בבא מציעא דף פה ע"ב), שרבי גזר תענית והעמיד את רבי חייא ובניו להתפלל יחד כשליחי ציבור, כיון שידע שתפילתם תתקבל וממילא תבוא הגאולה. אמרו משיב הרוח ונשבה רוח, אמרו מוריד הגשם וירד גשם, כשהגיעו לברכת מחיה המתים, שלחו מהשמים את אליהו הנביא והפריעם בתפילתם.
רבי חייא הפיץ את לימוד המקרא והמשנה בקרב תינוקות של בית רבן, על ידי ששחט צבאים ונתן את בשרם ליתומים, עיבד את הקלף וכתב עליו את חומשי התורה, ואחר כך עלה ולימד בכל עיר אחד עשר תינוקות - חומש או סדר משנה אחד לכל תינוק, וביקשם לחזור וללמד זה את זה את שלמדו, ובכך גרם לתורה שלא תשתכח מישראל (בבא מציעא שם).
רבי חייא פעל לחזק את מרכזי התורה בגולה, ופעל אצל רבי לסמוך את רב ואת רבה בר חנה אחייניו לפני ירידתם לבבל (סנהדרין דף ה ע"א), ובכך אִפשר את הקמת מרכז התורה בסורא על ידי רב.
כתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה: "ראה אחד מתלמידי רבי והוא רבי חייא, לחבר התוספתא. ועניינה לבאר המשנה ולהוסיף חקירות שאי אפשר להוציאן מן המשנה".
מסופר בגמרא, שבישיבה של מעלה כל החכמים מונהגים על ידי המלאכים, מלבד רבי חייא שמעצמו עולה ויורד (בבא מציעא שם).
(כתב: הרב אוריאל לוי)