רבי אושעיא היה מגדולי האמוראים בדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל. היה תלמיד של רבי חייא ובר קפרא, ורבו של רבי יוחנן. וכן היה חבר של רבי יהודה נשיאה.
מסופר בגמרא (כתובות דף סב ע"ב) שאביו רבי חמא הניח את בנו צעיר והלך ללמוד תורה. לאחר שנים חזר ונכנס לבית המדרש, ניגש אליו נער צעיר ודיבר עמו בדברי תורה. הצטער רבי חמא, שאילו נשאר בביתו אפשר שהיה בנו גדול בתורה כמו נער זה. לאחר שנכנס לביתו נכנס הנער אחריו ונודע לו שזהו בנו. עוד מסופר בגמרא (בבא בתרא דף נט ע"א), שפעם אחת חלקו רבי אושעיא ורבי חמא אביו בדבר הלכה והלכו לשאול את רבי ביסא הסב, ורבי ביסא פסק כרבי אושעיא; קרא עליהם רמי בר חמא את הפסוק: 'החוט המשולש לא במהרה ינתק'.
לאחר פטירת רבי ורבי חייא רבותיו, יצא רבי אושעיא מציפורי לקיסריה, ועמד שם בראש בית מדרש שלוש עשרה שנה. אף הוא כמו בר קפרא ורבי חייא ערך את הברייתא, ובאגרת רב שרירא גאון כתב, שהביטוי 'תנו רבנן' מתייחס לברייתות של אמוראים אלה, וכן לספרא ולספרי, שהינן ברייתות מדויקות. רבי יוחנן תלמידו כינהו בתואר 'בריבי' (גדול בדורו), ובירושלמי מכונה 'אבי המשנה'.
נאמר בגמרא (עירובין דף נג ע"א): "אמר רבי יוחנן: ליבם של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט. ראשונים - רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים - רבי אושעיא בריבי".
מסופר בירושלמי (ירושלמי סוף פאה), שהמלמד של בנו של רבי אושעיא היה עיוור והיה רגיל כל יום לאכול עם רבי אושעיא, פעם אחת באו אורחים ולא אכל עמו, בערב הלך רבי אושעיא ופייסו שמפני שחשש לכבודו לא קראו לאכול עמם. השיבו: אתה פייסת למי שנראה ואינו רואה, הקב"ה שרואה ואינו נראה ישלם שכרך.
(כתב: הרב אוריאל לוי)