שנות חייו: ה'רמ"ח-ה'של"ה, 1488-1575.
גדול הפוסקים הספרדים לאחר הרמב"ם.
היה ממגורשי ספרד בהיותו בגיל 4 ועבר לפורטוגל, לאחר גירוש פורטוגל עבר לטורקיה ובגיל 48 התיישב בארץ-ישראל בצפת. נסמך ע"י רבי יעקב בי רב כשזה חידש את הסמיכה.
נתפשטו הוראותיו בכל ישראל.
החיד"א כתב ששלשה היו ראויים לחבר את הפירוש על הטורים והם: מהר"י טאיצק, מהר"י בן-לב ומרן ונקראו שלושתם רבנו יוסף, אך המלאך המגיד שהיה למרן, שנברא עבורו בזכות לימוד המשניות, הודיעו שמשמים בחרו בו בגלל ענותנותו, וזרזו להוציא את חיבורו מיד. בתחילה בגיל 34 כתב מרן במשך 20 שנה את ספרו "בית יוסף" על ה"טור", שהוא למעשה אנציקלופדיה ענקית המקיפה את כל המקורות ההלכתיים הן בש"ס והן בפוסקים עד לדורו. לאחר שסיים את חיבור הב"י, והגיה אותו במשך 12 שנה, החל בכתיבת השולחן ערוך, שהוא למעשה קיצור הב"י, ובו מובאת הפסיקה ההלכתית הסופית. במקומות רבים סתם דבריו בב"י ולא פירשם בשו"ע, ובמקומות אחרים חזר בו מדבריו שבב"י. פסק בעיקר עפ"י שלשה עמודי הוראה, והם: הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש.
לאחר שחיבר מרן את השו"ע, נתקבלו הוראותיו, ועל כל פסקיו הסכימו 200 רבנים שהיו בדורו בעיר צפת, וזה הר"ת של מרן: ממאתיים רבנים נסמך ומכאן כינויו מר"ן, וכן נקרא "המחבר".
לאחר מכן חיבר את ספרו "בדק הבית" ובו הבהרות ותוספות על הבית יוסף ואף בו חזר ממספר דברים שכתב בב"י.
מספריו: "הבית יוסף", "שולחן ערוך", "בדק הבית", שו"ת "אבקת רוכל", "אור צדיקים", "כסף משנה" - שהוא ציון מקורות להלכות הרמב"ם ויישוב הקושיות וההשגות שהשיגו על הרמב"ם, "חידושי בית יוסף" על מסכת כתובות, "כללי התלמוד", "שו"ת בית יוסף" על אבן העזר. כמו כן חיבר ספר "מגיד מישרים" - שהוא חידושים שנאמרו למרן ע"י המלאך המגיד. ואף שיש מי שערער ופקפק על ספר "מגיד מישרים" שאינו ממרן, נדחו כבר דבריו ואינם נכונים כלל. בצעירותו כתב פירוש על המשנה.
(מתוך: סדר הדורות הקצר, הרב שלמה בניזרי)